הסיפור שלנו

הכול התחיל באינטרנט,
אי שם באפריל
שנת 2004.

אמא שיר היתה אז בת 27, וחיפשה את האחד והיחיד שיתאים לה. באותו זמן היא יצאה ממערכת יחסים לא מתאימה, וחברה החליטה לפתוח לה כרטיס
ב-J-Date. אבא ניר היה "כבר" בן 29, ועוד לא מצא את האחת, ולכן החליט גם הוא לפנות ל-J-Date, אחד האתרים הפופולריים שהיו אז.
הוא פנה, היא השיבה ודי מהר ההתכתבויות עברו לטלפון.

השיחות נמשכו מספר שבועות, כשהרצון להיפגש נבלם על ידי החשש שהפגישה תהרוס את מה שבנו ביניהם בטלפון. השיחות היו באמת נפלאות, והתקיימו כל ערב (לפני או אחרי הריצה של ניר), ללא יוצא מן הכלל.

בסופו של דבר הרצון גבר על החשש, והפגישה התקיימה בתאריך הבלתי נשכח - 17.5.2004.

אמא שיר חשבה שזה לא יצליח, כי השיער לא הסתדר והיא אספה אותו לקוקו, אבל הסתבר שאבא ניר דווקא אוהב שיער אסוף, והפגישה זרמה על מי מנוחות ונמשכה שלוש שעות. (בקבוק היין שנשתה שם תרם לעניין, בצירוף העובדה ששניהם חשבו שמשה המציא את אלוהים. מי שרוצה הרחבה על התיאוריה, מוזמן ליצור איתנו קשר :)).

לא נרחיב כאן, כי קצרה היריעה, אבל רק נגיד שבסוף הפגישה כבר נקבע שתוך שלושה שבועות הזוג הצעיר ייסע ביחד לצימר בצפון (לטובת חתונה של ידיד, שבה האקס אמור היה להיות), ושנינו ביקשנו שלא יעירו אותנו מהחלום הטוב שאנחנו חולמים.

הפגישות הבאות היו רוויות יין אדום וחזה עוף עם פטריות ושמנת, כמו גם ביקור בכל מסעדה טובה בירושלים, עיר הולדתנו. מהון להון יצא, שאחרי ארבעה חודשים עברנו לגור ביחד ביחידת הדיור שניר שכר במבשרת, שם בנינו לנו קן ראשוני חמים ונעים. אחרי חודשיים בדירה, חגגנו חנוכת בית + יום הולדת לי, ואז ניר הפתיע והפך את המסיבה למסיבת אירוסין של ממש, עם כל הטקס של כריעת הברך והטבעת (אלוף!). כמובן שהתשובה היתה כן, וכך יצא ששנה וחודש אחרי שהכרנו - התחתנו בחתונה מקסימה ב"ירוק על המים" בקיבוץ חולדה. הוא רצה ארבעה ילדים, אני רציתי שלושה. אחרי שהשלישית הגיעה הוא כבר חשב פעמיים, אבל אז התהפכו היוצרות ואני רציתי עוד אחד - וגם קיבלתי :). אז זה הסיפור שלנו, ועכשיו אנחנו אבא, אמא וארבעה ילדים. כלב, כנראה, לא יהיה בסיפור, כי לא יהיה לנו הרבה זמן בשבילו, אבל הרבה אושר ואהבה יש ויהיו כאן בשפע - תמיד.

השמולביצ'ים.