משפחת שמולביץ

את השם של אופק ידענו עוד כשהוא היה בבטן.

כבר בשבוע החמישי להיריון, כשעוד לא ידענו אם זה בן או בת, חלמתי חלום ובו יש לי בן שקוראים לו אופק.
למזלי אבא של אופק אהב את השם, וכך, במשך כל ההיריון ידענו שכשהוא יגיע - נצעד יחד אל האופק.

 

הלידה אמנם היתה בסדר, אבל אופק נאלץ לקבל עירוי של גלוקוז כי הוא הגיע לעולם עם  רמת סוכר נמוכה. העירוי הזדהם על ידי חיידק הסטפילוקוקוס, והתוצאה היתה שאופק נשאר בפגייה וקיבל טיפול אנטיביוטי דרך הווריד במשך כשלושה שבועות.

הברית שלו היתה כשהוא היה בן חודש, ואז סוף סוף יכולנו לתת לו את שמו - אופק, האופק שלנו. 

 

סקרנות לאין קץ

סקרנות תמיד אפיינה את אופק. כשהה תינוק היה ישן עם עין אחת פקוחה, ותמיד צחקנו ואמרנו שהוא מפחד לפספס משהו.

גם בגן של רותי הוא תמיד רצה לדעת איך עובדים דברים, ולא סתם בסוף השנה היא בחרה להציג אותו באמצעות השיר המקסים "ילד פלא".
את יום ההולדת השישי שלו חגגנו בגינת הבית - יחד עם לא אחר מאשר ד"ר מולקולה, שהפך את אופק לעוזר האישי שלו וביחד הם עשו ניסויים ששיגעו את כל הילדים (השיא היה בייצור טיל של ממש מבקבוק של קולה).

 

עכשיו אופק כמעט מסיים את כיתה א', בה הוא עושה חיל בעברית ובחשבון, משתתף בתוכנית "הסוד" לילדים מצטיינים, עושה סלטות על הטרמפולינה ומפליא לקלוע בחוג הכדורסל.

 

אופקולי - שתמשיך להיות יחיד ומיוחד במינך, אנחנו תמיד איתך
ובטוחים שתגיע רחוק. לפחות עד האופק :).