לצילומי משפחות אני מקציבה שעה (פלוס מינוס). מרבית הילדים מתעייפים כבר אחרי 20 דק'-חצי שעה ויחד עם זאת אני לוקחת בחשבון שיש ילדים סגורים יותר שלוקח להם זמן להיפתח, כך שניתנת גם האפשרות לתת להם זמן להתרכך. לא פעם בשיחה בטלפון כשההורה מתאר לי את הילד אני מציעה להביא לסטודיו חפץ שהילד אוהב ומדגישה שלמרות שיש לי פה בובות/משחקים זה מרגיש אחרת כשהוא מביא משהו שלו, סוג של ביטחון (וגם זה מצטלם הרבה יותר אותנטי :)).

בסטודיו יש לי המון אביזרים לצילומי משפחה ואני אפילו לא מוציאה את הכול כי ראיתי שיש ילדים שהשפע רק מבלבל אותם ומהניסיון למדתי איך להתנהל, אם יש ילדים שהם קצת יותר קשובים ומשתפי פעולה אני מוציאה אביזרים נוספים תוך כדי הצילומים.

סגנון הצילום שלי בכלל ובצילומי משפחה בפרט הוא מאד טבעי. אני לא מצפה שהילד יחייך אלי, הרבה יותר מרגש אותי לתפוס את הרגע בו הוא מסתכל על אימא שלו בהערצה ואהבה. אני מאד מנסה לא לביים ונותנת לכל משפחה להתנהל בעצמה (כמובן שיש את המתקשים ואז אני מנחה אותם אבל משתדלת שהתמונות לא יצאו בצורה כזו שכולם מסתכלים עלי באופן מלאכותי).